<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' מלקות פ"ב</h1>
<h2>דף ח:</h2>
מת תחת ידו פטור. ואם טעה והוסיף אחת על האומד ומת הרי החזן גולה, ואם לא מת, החזן עבר לאו דלא יוסיף. והוא הדין לכל מכה חברו מקל וחומר מזה שנתנה לו תורה רשות להכותו. ואם כן כל המכה חברו, אפילו עבד, הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה. אבל אם יש בה שוה פרוטה, הואיל והוא חייב לשלם ממון אין אדם משלם ולוקה.
<h2>דף יג:</h2>
עבר עברה שיש בה מלקות ומיתת בית דין כאחת, כגון ששחט אותו ואת בנו לע"ז, אם התרו בו למיתה סוקלין אותו ולא לוקה, שהרי נתחייב בדין גדול מזה. ואם התרו בו למלקות בלבד לוקה.
<h2>דף טז.</h2>
מלקין בזמן הזה בכל מקום מן התורה בפני שלשה סמוכין, אבל לא בפני הדיוטות, וכל מלקיות שמלקין דייני חוצה לארץ בכל מקום אינה אלא מכת מרדות. אין אדם לוקה אלא בעדים והתראה ובודקין אותם בדרישה וחקירה, כמו שעושין בדיני נפשות. עבר לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו לו, לא תעשה דבר זה, שאם תעשה ולא תקיים עשה שבו תלקה, ועבר ולא קיים העשה לוקה, אע"פ שההתראה בספק היא שאם יקיים יפטר, התראת ספק התראה היא.
<h2>דף כב.</h2>
ויכהו ל"ט מכות. וזה שנאמר [דברים כ"ה], ארבעים, כלומר, שאין מוסיפים על ארבעים אפילו המוכה חזק כשמשון הגבור. אבל פוחתין לחלש, שאם יכה החלש מכה רבה בודאי הוא מת. כשאומדין אותו אומדין כמה יכול לקבל ולא יאמדוהו רק במכות הראויות להשתלש. אמדוהו שיכול לקבל עשרים, אין אומרים ילקה כ"א כדי שיהיו ראוין להשתלש, אלא ילקה י"ח, אמדוהו לקבל מ' וכיון שהתחילו ללקות ראוהו חלש ואמרו, אינו יכול לקבל יותר על אלו הט' או הי"ב שלקה, פטור. אמדוהו לקבל י"ב ואחר שלקה ראוהו חזק ויכול לקבל יותר, פטור ולא לוקה יותר על האומד. אמדוהו היום שילקה י"ב ולא הלקוהו עד למחר והרי למחר יכול לקבל י"ח, אינו לוקה רק י"ב. אמדוהו שילקה למחר י"ב ולא לקה עד יום שלישי והרי הוא חזק לקבל י"ח, לוקה י"ח, שהרי בשעת האומד לא אמדו אלא לאחר זמן.
<h2>דף כב:</h2>
החייב מלקיות הרבה, בין על הרבה עבירות בין על עברה אחת שיש בה מלקיות הרבה, אם אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה. כיצד, נתחייב ב' מלקיות אמדו יכול הוא לקבל מ"ה, כיון שלקה מ"ה נפטר. אבל אם אמדוהו למלקות אחת והכהו ג' או ט' או ל' כמו האומד, הרי זה מתרפא וחוזרין ואומדין אותו למלקות שנייה עד שילקה לכל מלקיות שהוא חייב בהן.
כך סדר המלקות, כופת שתי ידי המוכה לעמוד מכאן ומכאן וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, ולא יחוש אם יקרעו או יפרמו עד שיגלה לבו, שאין מכין על הכס[ו]ת, שנאמר [דברים כ"ה], והכהו, ולא לכסותו. והחזן עומד על האבן הנתונה מאחוריו ורצועה של עגל בידו כפולה לשנים ושנים לארבעה. ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה. רחב הרצועה טפח וארכה כדי שתהיה מגעת עד פי כרסו. והיד של רצועות שאוחז בה ארכה טפח. והמכה להיות יתר בדעה וחסר בכח, ומגביה הרצועות בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו. שליש המכות מלפניו על בין דדיו ושני שלישים מאחוריו, שליש על כתף זה ושליש על כתף זה.
מת תחת ידו פטור. ואם טעה והוסיף אחת על האומד ומת הרי החזן גולה, ואם לא מת, החזן עבר לאו דלא יוסיף. והוא הדין לכל מכה חברו מקל וחומר מזה שנתנה לו תורה רשות להכותו. ואם כן כל המכה חברו, אפילו עבד, הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה. אבל אם יש בה שוה פרוטה, הואיל והוא חייב לשלם ממון אין אדם משלם ולוקה.
<h2>דף כג.</h2>
המוכה אינו עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר [דברים כ"ה], והפילו השופט והכהו לפניו, שיהיו עיניו של שופט בו, שלא יהא מביט בדבר אחר. והכהו, מכאן שאין מלקין שנים כאחד. גדול שבדיינין קורא כל זמן שהוא לוקה, אם לא תשמור לעשות... והפלה יי' את מכותך [שם כ"ח]. ויתכוין שיגמר הפסוקים עם המלקיות. ואם לא גמר חוזר לתחלת המקרא וחוזר וקורא עד שתגמר ההכאה. והשני שבדיינין מונה והשלישי אומר לחזן, הכה, הכה. וכל זמן שהוא מכה על פיו מכה.
מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות נתקלקל מכח הכאה, בין ברעי בין במימי רגלים, אין מכין אותו יותר, שנאמר [דברים כ"ה], ונקלה אחיך, כיון שנקלה פטור. אבל נתקלקל מן הפחד מקודם הכאה, אפילו נתקלקל משיצא מבית דין ללקות אפילו בערב, הרי זה לוקה כל האומד שאמדוהו. אמדוהו לשתי מלקיות ולקה ונתקלקל בין בראשונה בין בשנייה פטור. נפסקה הרצועה בשנייה פוטרין אותו. נפסקה בראשונה נפטר ממלקות ראשונה ולוקה האומד השני. כפתוהו על העמוד ללקות וכרת החבלים וברח פטור ואין מחזירין.
כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו, שנאמר [דברים כ"ה], ונקלה אחיך לעיניך, כיון שלקה הרי הוא אחיך, אף כל מחוייבי כריתות בלבד שלקו נפטרו מידי כריתן. כהן גדול שחטא לוקה בשלשה כשאר העם וחוזר לגדולתו. אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו, גם אינו חוזר להיות כאחד מן הסנדרין, שמעלין בקדש ולא מורידין.
